פסק-דין בתיק ע"ר 11783-09-12

בפני ערעור על החלטת כב' הרשם קבאני מיום 16.8.12  אשר בה דחה את בקשת הרשות להתגונן שהגישה המערערת כנגד תביעה בסדר דין  מקוצר על סך 1,536,028 ש"ח למעט ביחס לסכום של כ- 412,000 ש"ח (להלן: "הקיזוזים הנוספים") שלגביו ניתנה רשות להתגונן בכפוף להפקדת סכום זה בתוספת 10,000 ש"ח (להלן: "ההחלטה השניה").

ההחלטה נשוא הערעור היתה החלטה שניה שנתן כב' הרשם בבקשת המערערת, אשר בה למעשה אישר את החלטתו הראשונה מיום 14.5.12, לאחר שהענין הוחזר אליו לדיון נוסף בעקבות הגשת ערעור שנדון בפני כב' השופט ערן נווה (ע"ר 30519-05-12).

לצורך מתן ההכרעה בערעור אסקור בקצרה את העובדות הרלוונטיות לרבות השתלשלות ההליך המשפטי:

1.  בין הצדדים נערך הסכם אשר נחתם במהלך חודש 6/09 לביצוע עבודות בנית מרכז לוגיסטי בעיר נהריה וזאת לאחר שהמשיבה (להלן: "החברה") זכתה במכרז שפרסמה המערערת (להלן: "העיריה"). לשם הנוחות אציין כבר עתה כי לגוף ההסכם נוספו שלושה דפים שהם מעין תמצית ההסכם (להלן: "עיקרי ההסכם").

2.  ביום 22.7.10 סיימה החברה את העבודות על פי ההסכם והוגש על ידה חשבון סופי וזאת לאחר שהוגשו קודם לכן 5 חשבונות חלקיים אשר אושרו ושולמו באופן מלא על ידי העיריה.

3. החשבון הסופי שהגישה החברה (נספח ב' לתביעה), לאחר ניכוי התשלומים שבוצעו על פי החשבונות החלקיים, עמד על סך של  3,074,231 ש"ח (להלן: "החשבון הסופי").

     העיריה קיזזה מסכום זה סכומים שונים חלקם בגין הנחה שהעיריה זכאית לה על פי המוסכם ואשר החברה לא כללה בחשבון הסופי, חלקם בגין עבודות שבוצעו על ידי העיריה והסכום העיקרי בסך של 1,062,000 ש"ח נוכה בשל פיצוי מוסכם בגין איחור בביצוע העבודות.

4.  ביום  29.12.10 שילמה העיריה לחברה סך של 1,500,000 ש"ח מתוך יתרה העומדת לזכותה על פי עמדת העיריה בסך של 1,888,460 ש"ח 

5.  בעקבות אי תשלום מלוא החשבון הסופי, הגישה התובעת ביום 25.9.11 את תביעתה אשר כאמור לעיל, הועמדה על הסך 1,536,028 ש"ח שהוא סכום הכולל הפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת התביעה.

6.  ביום 16.11.11 לאחר הגשת התביעה, שילמה העיריה לחברה את הסך של 388,460 ש"ח תשלום אשר לטעמה מביא לסילוק מלוא חוב העיריה כלפי החברה.

7.  העיריה הגישה בקשת רשות להתגונן אשר נסמכה על תצהירו של מהנדס העיריה דאז מר דורון לבב, ואשר על פי הנטען בתצהיר, זכאית העיריה לקזז מהחשבון הסופי פיצוי מוסכם בסך של 6,000 ש"ח לכל יום איחור, כאשר לטענת העיריה החברה סיימה את העבודות ב- 401 ימי איחור אולם, העיריה חייבה אותה, בדרך של קיזוז מהתמורה החוזית, בגין 177 ימים שעל פיהם קוזז הסך של 1,062,000 ש"ח (להלן: "הפיצוי המוסכם").

     טענתה זו של העיריה נסמכת על הוראות ההסכם לפיהן נקבע פיצוי מוסכם בסכום האמור לעל יום איחור, כאשר לוח הזמנים לביצוע העבודות נקבע בסעיף 2 לעיקרי ההסכם כדלקמן: "הקבלן יבצע את ביצוע נשוא מכרז זה תוך ארבעה חודשים מיום קבלת צו התחלה". לטענת העיריה צו התחלת עבודה  כזה נמסר לחברה ביום 16.6.09 (להלן: "צו ההתחלה") ולפיכך, המועד להשלמת העבודות צריך היה להיות 16.10.09 בעוד שבפועל הן הסתיימו ביום 22.7.10  דהיינו, 9 חודשים באיחור אך העיריה קיזזה פיצוי מוסכם בגין 177 ימי איחור (ראה סעיפים 3 ו-5-7 לתצהיר מר לבב).

8. כב' הרשם קיים דיון ראשון בבקשת הרשות להתגונן וקבע בהחלטתו מיום 14.5.12 כי מאחר ולבקשת רשות להתגונן לא צורף צו התחלה תקף וחוקי, הרי שאין מועד להתחלת מניית ארבעת החודשים, שהיא התקופה לביצוע העבודה ולהפעלת הסנקציה החוזית של הפיצוי המוסכם, ומכאן שהעיריה לא הוכיחה כי היה איחור בביצוע העבודות. משכך, נדחתה הבקשה למתן רשות להתגונן למעט ביחס לסכום הקיזוזים הנוספים אשר לגביו ניתנה רשות להתגונן בתנאי הפקדה.

9.  על החלטה זו הוגש ערעור אשר נדון בפני כב' השופט נווה ולאחר שבמהלך הדיון בפני כב' השופט נווה העיריה הציגה העתק צו התחלת עבודה הנושא תאריך 16.6.09, ניתן תוקף להסכמה דיונית לפיה הענין יוחזר לדיון בפני כב' הרשם על מנת שיוצג בפניו צו התחלה מקורי, ולאור מה שיוצג בפניו, תינתן על ידו החלטה חדשה.

10.        בעקבות הערעור, הגישה העיריה בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן שני תצהירים נוספים, תצהיר של גב' יפה בן חמו ששימשה כמזכירת וועדת מכרזים בעיריה, והיא הצהירה כי ביום 16.6.09 מסרה לחברה את כל מסמכי החוזה החתומים לרבות, צו התחלת העבודה.

     כמו כן הוגש תצהיר משלים של מר דורון לבב אשר פרט את הסיבה לאי הגשת צו התחלת העבודה מלכתחילה במסגרת הגשת בקשת הרשות להתגונן.

11.        ביום  9.8.12 קיים הרשם דיון נוסף בבקשת הרשות להתגונן אשר במהלכו נחקר שוב מר דורון לבב וכן נחקרה הגב' בן חמו.

     במהלך דיון זה, התברר למעשה (בדיון בפני עלה שאין על כך עוד מחלוקת), כי צו התחלת העבודה החתום על ידי מהנדס העיר ונושא תאריך 16.6.09, ואשר סומן על ידי כב' הרשם כמוצג מב/1, לא נמסר לחברה.  מוסכם עוד כי לחברה נמסר מסמך הנחזה להיות צו התחלת עבודה שאינו כולל את חתימת מהנדס העיר ואין בו תאריך, ואשר סומן על ידי כב' הרשם כמוצג מש/1. 

12.        על רקע ממצא עובדתי זה קבע כב' הרשם בהחלטה השניה כי לאור העובדה שהעיריה לא הוכיחה שלחברה נמסר צו  התחלת עבודה חוקי ומחייב, שכן המסמך מש/1 אינו צו חוקי ומחייב בהיעדר חתימת המהנדס ואי ציון תאריך בו, זאת לאור הוראת סעיף 44 להסכם (המגדיר כי החברה תתחיל בביצוע העבודות בתאריך שיקבע על ידי המהנדס בהוראה בכתב, הוא צו התחלת העבודה), הרי שאין מקום לשינוי החלטתו הראשונה. עפ"י קביעת הרשם אשר פורטה בהחלטה השניה בהרחבה לעומת ההחלטה הראשונה, בהיעדר צו התחלת עבודה חוקי ותקף, אין אפשרות למנות תקופת ביצוע העבודות וממילא גם לא את תקופת האיחור בביצוען, לפיכך חזר הרשם ואישר את החלטתו הראשונה תוך חיוב העיריה בהוצאות נוספות בסך 15,000 ש"ח בצירוף מע"מ.